פחימה נ' חברת פרטנר תקשורת בע"מ ואח'

פסק דין

עיקרי העובדות והטענות

1.התובע קיבל שירותי תקשורת מהנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"). לפני נסיעה לחו"ל בחודש מאי 2011, רכש התובע מהנתבעת חבילת שיחות לחו"ל. לטענת התובע, חויב בגין השיחות במהלך שהותו בחו"ל בחיוב יתר. לתובע היה חוב אצל הנתבעת, הוא שילם את חלקו הגדול של החוב ביום 17.08.11, ורק לאחר קבלת זיכוי המתייחס לחיוב בגין חבילת השיחות לחו"ל, שילם את יתרת החוב ביום 07.12.11.

בסוף חודש פברואר 2012, נפתח כנגד התובע תיק הוצל"פ בגין חוב לנתבעת, למרות שאותו חוב נפרע ב-07.12.11 לאחר קיזוז הזיכוי שניתן לתובע. במסגרת תיק ההוצל"פ הוטלו עיקולים, ובשלב זה חזר התובע ופנה לעורך הדין והעביר אליו העתק בקשה שהוגשה להוצל"פ אליו צורפו כל המסמכים על פיהם טען התובע כי פרע את מלוא חובו לנתבעת. כחודש לאחר פניה זו נסגר תיק ההוצאה לפועל.

2.התובע טען בכתב התביעה כי לאחר פרעון החוב במלואו, פנתה אליו נציגת הנתבע 2 (להלן: "עוה"ד") בדרישה לשלם אגרת חוב ואז מסר לנציגה, כי החוב נפרע במלואו ויש בידיו את האסמכתאות לכך. לטענתו, התביעה הוגשה בחוסר תום לב ותוך ניצול הליכים משפטיים באופן בלתי ראוי, ברשלנות תוך הפרת חובת הזהירות המוטלת על הנתבעים.

התובע עתר לפיצוי בגין פגיעה במוניטין כתוצאה מהעיקולים שהטילה הנתבעת במסגרת תיק ההוצל"פ, פיצוי בגין עוגמת נפש בשל תוצאת העיקול בבנק והיחס המזלזל שקיבל ממשרד עוה"ד. לאחר הדיון בתיק ביקש התובע להוסיף לכתב התביעה סעד נוסף של הוצאת לשון הרע.

3.לטענת הנתבעת, נפלה טעות בפתיחת תיק ההוצל"פ לאחר פירעון חובו של התובע, אלא שבעת שאירעה השגגה, לא נגרם לתובע נזק. הנתבעת טענה כי משבחר התובע שלא להגיש התנגדות ללשכת הוצל"פ, חרף קבלת האזהרה שהומצאה כדין והמתין עד שחלף כחודש ממועד הטלת העיקולים כדי לפנות להוצל"פ ולהעלות את טענותיו בצירוף מסמכים להוכחתן – אין לו להלין אלא על עצמו.

4.עוה"ד סבור שאינו אחראי כלל, והוא טען להיעדר יריבות אל מול התובע. לטענת עוה"ד, הוא פעל לגביית חוב בהתאם להנחיות הנתבעת והחלטות כב' הרשמת בלשכת ההוצל"פ.

5.בדיון שהתנהל בפניי, טען התובע וכן טען בנו של התובע, משפטן בהכשרתו. בן התובע חקר חקירה נגדית את נציג הנתבעת וניהל את הדיון בשם התובע. הדיון התנהל כשעה וחצי כאשר החקירה הנגדית של נציג הנתבעת הופסקה לנוכח אילוצי ההליך בבימ"ש זה.

יומיים לאחר הדיון שהתקיים בתיק זה, הגיש התובע בקשה שכותרתה "בקשה להגשת סיכומים בכתב, בקשה לחיוב הצד שכנגד להמצאת מסמכים ומחיקת פרוטוקול ותיקון סעדים" בהיקף (לרבות הנספחים לבקשה) של 77 עמודים. בהחלטתי דחיתי את הבקשה לגילוי מסמכים, להגשת סיכומים בכתב, למחיקת הפרוטוקול ולתיקון כתב התביעה. קבעתי כי אעיין במסמכים שצורפו לבקשה, בטרם יינתן פסק הדין.

דיון והכרעה

6.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, מצאתי כי יש לקבל את התביעה בחלקה, ואפרט נימוקיי להלן.

אחריות הנתבעת

7.כאמור לעיל, אין חולק כי תיק ההוצל"פ נפתח כחודשיים וחצי לאחר שהתובע פרע את מלוא חובו לנתבעת. לדעתי, בשים לב לעיתוי זה, יש לקבוע כי נפל מחדל בהתנהלות הנתבעת אשר לא דאגה לבדוק, ערב פתיחת התיק, כי החוב עדיין קיים. הנתבעת אינה מכחישה כי החוב שולם למעלה מחודשיים לפני פתיחת תיק ההוצל"פ.

8.נציג הנתבעת טען שהטעות נבעה מהתנהלות התובע שבא בדברים הן עם עוה"ד והן ישירות מול שירות הלקוחות של הנתבעת - כך שנוצר מצב שלא עודכן המידע בדבר ביצוע התשלום שנמסר לעורך הדין, במועד הנדרש. אין בטענה זו כדי לפתור את הנתבעת מחובתה לפתוח בהליכי גבייה רק כנגד לקוחות שיש להם חוב, ולפעול באופן אקטיבי לבדוק ולוודא כי החוב לא נפרע בסמוך לפני נקיטה בהליכים כאלה.

אחריות עוה"ד

9.התובע טען כי מסר למשרד עוה"ד לפני הטלת העיקולים שחובו לנתבעת נפרע במלואו ואין בסיס להליכי הגבייה ולמרות טענה זו המשיכה עוה"ד לפעול בתיק ההוצל"פ והגישה בקשה להטלת עיקולים ואף למימושם. בכתב ההגנה לא הכחישה עוה"ד באופן מפורש טענה זו, אלא טענה שפקיד הגבייה במשרדה הבהירה לתובע כי משרדה מקבל הוראות רק מהנתבעת או מההוצל"פ, וזאת מאחר שחייבים רבים טוענים כי פרעו את חובם, ולפיכך אין די בטענה בעלמא לפיה נפרע החוב, כדי להצדיק עיכוב פעילותו לגביית החוב.

10.עם כל הכבוד, אינני מקבלת גישה זו. משנמסר לעורך הדין כי החוב נפרע - ואפילו אם זוהי טענה חוזרת מצד חייבים רבים - על עורך הדין לבדוק את הטענה ולוודא כי המידע שעל בסיסו הוא פועל הינו עדכני ומדוייק, בעת הטענה בטרם ינקוט בהליכי גבייה שיש בהם כדי לגרום נזק לחייב.

11.עוה"ד אינו פועל רק כמייצג לקוח, אלא הוא גם בעל מעמד של "פקיד בית משפט" (Officer Of The Court), וככזה מוטלת עליו חובת זהירות נוספת בעת נקיטה בהליכי גבייה. הליכים אלה הם בבחינת הליכים משפטיים, ובעת הגשת תביעה – גם תביעה ללשכת ההוצאה לפועל – מתווספת לאחריות עורך הדין כלפי הלקוח, גם מערכת חובות נוספים כלפי בית המשפט, ובכללם החובה לפעול בנאמנות, ביושר וזהירות.

12.אמנם, עורך הדין אינו חייב לבצע את הבדיקה בעצמו אך במקרה שאינו מבצע את הבדיקה, עליו לוודא כי בדיקה כזו נעשית על ידי הזוכה ואין הוא יכול לפתור את עצמו בחוסר התייחסות כלשהי לטענות החייב. פתיחת תיק ההוצל"פ כנגד התובע, כאשר לא היה חוב באותה עת, כמו גם הימנעות עוה"ד מבדיקת טענת התובע לפני הטלת עיקולים (או לפני הבקשה למימושם) כי החוב סולק, מהווים סטייה מסטנדרט התנהגות נאות של עוה"ד, והפרת חובת הזהירות כלפי החייב וכלפי הערכאה המשפטית.